עמותה לזכויות ילדים והורים (ע"ר)

מהלך חיובי/ אסתר הרצוג

פרופ. אסתר הרצוג , 10.01.1999

משרד העבודה והרווחה מאותת על מעבר מהחזקת ילדים במוסדות לתמיכה במשפחות אומנה

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת החליטה לאחרונה על ביטול המיסוי על קצבאות שמקבלות משפחות אומנה בתמורה לטיפול בילדים בסיכון. מדובר בסכום של כ-200 שקל מתוך 1,560 שקל בחודש שמקבלת משפחה עבור טיפול בילד. בהחלטה זו יש משום רמז לשינוי במדיניות הטיפול ב"ילדים בסיכון". יש כאן מעבר מהעדפה של טיפול מוסדי, למדיניות המעדיפה מסגרות טיפול משפחתיות. אם מדובר במגמה מודעת של המשרד ושל שר העבודה והרווחה, אלי ישי, יש לקוות ששר העבודה והרווחה בממשלה הבאה ימשיך אותה.

מתוך כ-10,000 ילדים המוגדרים כ"ילדים בסיכון", ומורחקים מבית הוריהם על פי החלטת בית משפט והמלצות פקידות הסעד, שוהים מרביתם במוסדות חסות ופנימיות. כ-2,000 ילדים ובני נוער מטופלים היום בכ-1,300 משפחות אומנה. דו"ח מבקרת המדינה מ-1996 תקף באופו חמור במיוחד את מדיניות הטיפול בילדים באמצעות פנימיות. נאמר בו שמשרד העבודה והרווחה, בניגוד למדיניות שנקבעה על ידו, הפך את הטיפול באמצעות פנימיות למדיניות מרכזית בפועל עבור ילדים בסיכון. במקום שהמוסדות ישמשו סידור זמני עד להחזרת הילדים למשפחותיהם, או עד להעברתם למשפחות אומנה, הם היו לכלי הטיפול העיקרי של המשרד בתחום זה.

דו"חות מבקרי המדינה לא נגעו אף פעם במתרחש בין כותלי רבים מהמוסדות. גם אם העבודה נעשית במוסדות היא עבודה מסורה, אין ספק שמסגרות אלו הן מקום שאינו ראוי להתפתחותם של ילדים. טיבם של מוסדות לילדים "בסיכון", שהם מחזקים את ההשתייכות לקבוצות שוליים, מרחיקים את החוסים בהם מחיי הקהילה הרחבה, מחזקים את הסטיגמציה של מצוקה. המוסדות הללו מורחקים מעין הציבור ומפיקוח של גופים ציבוריים, ומונעים פיזית ומשפטית פיקוח של ההורים. בכך הם הופכים את הילדים לבני חסות של המערכת והעובדים בה.

לאחרונה היינו עדים למספר דוגמאות, כאשר בעלי ומנהלי המוסדות נאבקו על הגדלת תקציביהם. חלקם איימו "בהוצאת הילדים לרחוב", ועשו את החוסים במוסדותיהם לבני ערובה במאבקיהם. ממוסדות שונים עולות מידי פעם תלונות קשות על התעללות בחוסים בידי המדריכים.

הדבר המפתיע ביותר הוא העובדה, שהפעלת המוסדות יקרה לפחות פי שתיים מטיפול בילדים במשפחות אומנה. עלות ילד בפנימייה היא כ-3,000 שקל לחודש. בחלק מהמוסדות העלות אף גבוהה הרבה יותר. בכל זאת העדיפה המדינה לאורך כל השנים את הטיפול הפנימייתי. ההסבר לכך טמון בשיקולים פוליטיים וארגוניים יותר מאשר סוציאליים. תקציבים גדולים במיוחד במקומות עבודה רבים יכולים לשמש כבסיס לתמיכה פוליטית ולקידום נאמנים למפלגות השלטון.

את העדפת המסגרות המשפחתיות צריכה ללוות ביקורת יסודית של כל המערך המוסדי. רבים מהילדים השוהם במוסדות חייבים לחזור בהקדם למשפחותיהם, ואת מרבית הנותרים יש להפנות למשפחות אומנה. הפתרונות ל"ילדי מצוקה" חייבים להיות יותר ויותר בכיוון השתלבות בקהילה, במשפחות ובמוסדות החינוך בתוכה.