עמותה לזכויות ילדים והורים (ע"ר)

טיפול הורס/ אסתר הרצוג

פרופ. אסתר הרצוג , 23.08.1998

מה קורה כשהמשטרה ומוסדות הרווחה מנסים להציל נערה במצוקה מעצמה ומסביבתה

סיפור חייה של תמר (שם בדוי), נערה בת 14, יכול למלא מספר כרכים בנוסח צ'רלס דיקנס. היא נולדה כתינוקת נרקומנית לאם זונה-נרקומנית, וננטשה על ידה על חוף הים. היא נדדה בין משפחות אומנה, עד שבגיל שנה וחצי נאספה לביתה של רינה. רינה, אישה גדולת לב שגידלה 5 ילדים מוצלחים משל עצמה, וטיפלה בעוד 12 ילדים מוכי גורל, אימצה את תמר בהיותה בת 5. היא הייתה לה לאם אוהבת ומסורה, כמו לכל ילדיה האחרים.

יום אחד חטפה האם הביולוגית את תמר. רשויות הרווחה בישוב החזירו אותה לרינה, והמליצו לרינה לעבור לישוב אחר, כדי להתרחק מהטרדותיה. המעבר הביא צרות חדשות על תמר. היא שולבה בכיתה של חינוך מיוחד, בקבוצת נערים עבריינים ניסתה לתקוף אותה מינית. חייהן של תמר ורינה, וילדה עם תסמונת דאון נוספת שאיתן, הפכו לגיהנום. אז החליטו לעבור לישוב שבו מתגורר בנה של רינה. בסמוך למעבר לבית החדש, התייצבה בביתם פקידת הסעד, שהודיעה נחרצות שתמר תילקח מרינה ל"צופיה", מוסד לנערות עברייניות. השוטר הדואג לקהילה סיפק מידע ודיווחים, על כך שתמר בת ה-14 נראתה משוטטת חשופת חזה באתר בנייה שבו עובדים פועלים ערביים. מחלקת הרווחה המודאגת פנתה לבית המשפט כדי "להציל" את תמר מעצמה, להרחיק אותה מהישוב ולהעבירה למקום סגור, כי היא "ברחנית". שמועות עקשניות הופצו, שהיא נראתה שוכבת עם ערבים העומדים בתור כדי לשכב איתה. הבדיקה הגניקולוגית שיזמה האם, ואשר הוכיחה שתמר היא בתולה, לא שכנעה את ה"מקצועניות" יודעות הכל הדואגות יותר מכולם לשלומה וביטחונה של תמר.

המצב הכלכלי הרעוע בלאו הכי של רינה החריף בגלל הצורך לסיוע משפטי ובבדיקות פסיכולוגיות.

המתח הנפשי בבית היה נורא. תמר שעד אז לא ברחה אף פעם, אמנם הפכה ל"ברחנית". כשתפסו אותה סוף סוף עם ערבים העבירו אותה לבית חולים לחולי נפש. גם משם היא ברחה, כי רצתה לשוב לרינה. בינתיים נאנסה, ויותר כמובן היא אינה בתולה. כאשר נתפסה, נתרצה מיד בית המשפט לפקידת הסעד, וסוף סוף העביר את תמר ל"צופיה". שם המקום היחיד המתאים לתמר, לפי פקידת הסעד, שממנו לא תברח, ובו תאובחן כהלכה התנהגותה המינית "הבלתי מבוקרת". רק לפני כשבוע, במוסד הסגור, ניסתה תמר לברוח מהחיים בעזרת כדורים. אך העובדות המסורות של הרווחה ממש לא התרגשו. "זוהי קריאה לעזרה" הסבירו.

תמר טופלה בבי"ח והוחזרה ל"צופיה". כעת היא עוברת, כך נראה הכשרה מסודרת לתפקוד מיני וסטייתי. למשל, נערה בוגרת, חברת בכת הסטן, הסבירה לה מה עושים עם דם בעלי חיים שחוטים, ואיך נערה המבקשת להצטרף מוכה בשלשלאות ושוכבת עם הבחורים.

אז מה למדנו מסתם סיפור של יום יום על טיפול סוציאלי ומשטרתי בנערות במצוקה? שלנשים עניות, חד הוריות, אסור להתקרב לישוב קהילתי, שם לשוטר וחצי בתחנה אין מה לעשות מלבד לשמור על בתוליהן של נערות הישוב. בכל הנוגע לעובדות הרווחה לא יעזור לנשים הללו כלום. לכל אשר ילכו יגיעו עובדות הרווחה, מכוסות בגיבוי המערכת שלהן ובית המשפט.