עמותה לזכויות ילדים והורים (ע"ר)

משרתם של אדוני הממון/ אסתר הרצוג

פרופ. אסתר הרצוג , 19.04.1998

החוק האוסר פרסום פרטים מזהים של קטינים פוגע בחלשים ומגן על החזקים

לאחרונה נודע, שהראיון עם האם הפונדקאית שערך מיכה לימור לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, נאסר לפרסום על ידי בית המשפט על פי בקשת ההורים הביולוגיים. הטענה היתה, שטובת הקטינים, התאומים, מחייבת את איסור הפרסום. פרסום שמותיהם ותמונותיהם של רוצחי נהג המונית דרק רוט אף הוא נאסר בשמו של אותו חוק. האם באמת טובת הקטינים מחייבת אי פרסום פרטים מזהים שלהם במקרים של עבירה על החוק, אימות, פונדקאות, הוצאה ממשמורת ההורים? ואולי טובת המבוגרים היא להסתיר את מעשיהם הלא מוסריים והם מסתייעים ב"טובת הקטין" לצרכיהם?

החוק האוסר פרסום פרטים מזהים של קטינים נגזר מתפיסה הקובעת, כי לקטינים מעמד חוקי נפרד, כתלויים בחסות המבוגרים. לכאורה, תפיסה נאורה והומנית הרואה צורך בהגנה על חלשים. בפועל זהו כלי דרקוני נגד קבוצות חלשות, ובמידה רבה גם נגד הקטינים עצמם. החוק אמנם לא נועד לפגוע בקטינים, אך בפועל הוא מגן בעיקר על החזקים יותר.

למי הועילה מניעת הפרסום של הראיון עם האם הפונדקאית? ודאי שלא ליולדת עצמה, כמי שסבורה שנעשה לה עוול חמור במהלך הפונדקאות ולאחר הלידה, ובודאי לא לפונדקאיות אחרות, שהמחסור בכסף מניע אותן. הכרת העובדות והבנת תוצאות הפונדקאות עשויות להשפיע על החלטותיהן. לא ברור גם איך מניעת הפרסום של ראיון כל כך חשוב בדיון ציבורי מסוג זה יתרום לתינוקות, שבלאו הכי סביבתם הקרובה, ואולי גם הפחות קרובה, יודעת על אופן הבאתם לעולם. מניעת הפרסום משרתת, לעומת זאת, את כל המעוניינים לטפח את מיסוד הפונדקאות בישראל, ובניהם הממסד הרפואי והורים חשוכי ילדים אך מרובי נכסים בקשרים פוליטיים. מערכת המשפט משרתת בכך את אדוני הממון והקשרים בישראל.

כאשר מוציאים תינוקות וילדים מחזקת הוריהם ומכסים על הליכים אלה באיפול בנימוק של "הגנת הקטין מפני פרסומים מזיקים", האם מועילים לקטינים עצמם? שלושת ילדיה של אם חד הורית שהוצאו ממנה ברמייה לא יצאו נשכרים ממניעת הפרסום של המקרה.

גם מניעת פרסום תלונותיהם של ילדים כאנשי צוות במוסדות התעללו בהם, אינה מועילה להם. אך מניעת הפרסום משרתת היטב את המערכת ה"מטפלת". היא מאפשרת להסתיר מידיעת הציבור את העובדה, שהמשטרה אינה מתייחסת ברצינות לתלונות קטינים על אלימות במוסדות. היא מאפשרת לפקידי הסעד ולמערכת הרווחה לקחת תינוקות וילדים מהוריהם ללא פיקוח ציבורי ובלי לתת את הדין. ביא מאפשרת לעדות מעשי פשע נגד קטינים ללא הגנה ציבורית ראויה לשמה, היא מאפשרת לשופטים לקבל החלטות שגויות ואף מעוותות על חיי קטינים בלי להיחשף לביקורת.