עמותה לזכויות ילדים והורים (ע"ר)

הזכות למשפחה/ אסתר הרצוג

פרופ. אסתר הרצוג , 08.02.1998

הגיע הזמן לסגור את המוסדות ולהחזיר את הילדים החוסים הביתה

בשבוע שעבר פירסמה העיתונאית שולי שיינוולד שתי כתבות ב"קול ישראל" שביקרו, בין השאר, את המחדל והעוולות הכרוכים בהשמת המוני ילדים (כ-8,500) שהורחקו ממשפחותיהם במוסדות. מי שמכיר את חומת הסודיות והאיפול המוטלים על כל פרסום, ובעיקר על פרסומים שבהם יש ביקורת על משרד העבודה והרווחה, חייב היה להתפלא על הבקיעים שנבעו בחומת ההשתקה. אחד המרואיינים, גבר "אומן" במשפחת אומנה, תקף בצורה חריפה ביותר את המשרד וטען, שהפכו את המוני הילדים ל"בני ערובה" של משרדים ועובדים המתפרנסים מה"טיפול" בהם. ההסבר לפירסום המפתיע קשור היה, כנראה, למאבקי כוח בין שתי מערכות בתוך משרד הרווחה, המטפלות בילדים ב"סיכון".

המאבק הזה התגלה גם בדיוני הוועדה לביקורת המדינה, בראשות ח"כ יוסי כץ (4.2.98) על דו"ח מבקרת המדינה שעסק ב"אימוץ ילדים בסיכון", גם הדו"ח מתייחס ל"ריב הרשויות" המעכב הליכי אימוץ. ראש הוועדה תבע "איחוד רשויות" וגיבש מדיניות משותפת. אך הבעיה הקשה של ילדים השוהים במוסדות לאורך שנים, נדחקה לקרן זווית.

דו"ח המבקרת קובע, כי אין מוסדות החסות שאליהם נשלחים ילדים יכולים לשמש מסגרת קבועה ורצויה עבור ילדים. הדו"ח אף מתבסס על מחקרים רבים הפוסקים, כי השהות במוסד, ולו אף הטוב ביותר, עלולה להניב תוצאות חמורות. נאמר בדו"ח, ש"במהלך הביקורת נמצא, שזכות העל של הילד לבית קבוע אינה מופנמת דיה ואינה עומדת תמיד לנגד עיניהם של העושים במלאכה. ללא הפנמה כזאת, נמצאת טובת הילד ניזוקה...המוסד, כמו האומנה, נועד לשמש פתרון זמני, ואינו יכול לספק תחליף של קבע למסגרת משפחתית יציבה ותומכת". גם מדיניות משרד הרווחה קובעת, שיש לראות באומנה ובמוסד פתרונות זמניים, עד להחזרת הילד למשפחתו או עד להשמתו במשפחה קבועה. אך נתוני המשרד מלמדים, שב"סטייה ממדיניות זו שיעור ניכר של השמות במסגרת אומנה או מוסד ממלאות בפועל תפקיד של מעין פתרון קבע לזמן ארוך, במקום פתרון זמני בלבד".

הדו"ח עצמו לוקה בחסר. הוא אינו מביא את הצד של ההורים, תלונות ומאבקים שלהם נגד החלטות משרד העבודה והרווחה, בתמיכת בית-המשפט, לקחת מהם את ילדיהם. גם לישיבת הוועדה לביקורת המדינה שעסקה בדו"ח לא זומנו הורים. הדו"ח והוועדה מעוניינים רק בצד הממסדי. ההורים מוזכרים שם בעיקר כגורמים מזיקים ומסוכנים לילדים ולפקידי הסעד. הדו"ח מחמיץ את העיקר. הוא אינו טוען נגד המוסדות, אלא נגד החזקת הילדים לתקופה ממושכת הדו"ח אינו עוסק בתופעות הקשות של אלימות וניצול מיני של חוסים, למרות שמדובר בתופעה נרחבת ולא בחריג.

פרסומים על ניצול מיני של חוסים מגיעים מדי פעם לתקשורת. אולם פרסומים אקראיים אלה מעוררים את הרושם, שמדובר באירועים חריגים. הדיכוי והניצול המיני של ילדים בפנימיות המרוחקות מעין הציבור אינם נדונים כתופעה, אלא כחריג. למען ההורים והילדים הגיע בכל זאת הזמן לסגור את המוסדות לילדים חוסים. יש להחזירם הביתה או להעבירם למשפחות חלופיות אם אין ברירה.