עמותה לזכויות ילדים והורים (ע"ר)

מי יגן על אבי?/ אסתר הרצוג

פרופ. אסתר הרצוג 14.02.1997

אבי, ילד שעובר התעללות על-ידי עובדי רווחה, ואמו מלכה, שממנה נלקח בכפייה, מעניינים את ארגוני זכויות האזרח כקליפת השום

שבוע זכויות האזרח הוא חגיגת פרסום לארגוני זכויות האזרח, חגיגה שבה התקשורת נותנת במה נרחבת ומפרגנת לארגונים בעלי מונופול על זכויות ילדים, ערבים, נשים, עולים, נכים ועוד. אבל אבי (שם בדוי), שהוא סתם ילד מוכה על-ידי עובדי רווחה במוסד של משרד הרווחה, ומלכה (שם בדוי) אמו, שהיא סתם אשה עיוורת שממנה נלקח בנה בכפייה על-ידי עובדי הרווחה ובאישור בית-המשפט, מעניינים כקליפת השום את ארגוני זכויות האזרח, הפוליטיקאים והתקשורת. מלכה לא דילגה כמעט על אף ארגון, אמצעי תקשורת וגם לא על מרבית חברי הכנסת, כולל יו"ר ועדת העבודה והרווחה, בתחינתה לבדוק את תלונות ההתעללות בבנה.

מלכה ואבי טוענים, שהם נרדפים על-ידי הרשויות, פקידי מערכות החינוך והרווחה ברשות מקומית בצפון הארץ, וכי המשטרה ובתי-המשפט מחפים על עוולות הרשות המקומית כלפיהם. על בשרה הדל למדה מלכה, כי אין ארגון למען זכויות עיוורים או ילדים המוכן להיאבק למענה ולמען בנה. אף ארגון זכויות אדם לא יילחם בשלטון המיטיב איתו.

אם נכונות טענות האם, המתבססות על שלל ראיות, נעשה נגדה ונגד בנה עוול כפול ומכופל, הרחקת בנה ממנה ומביתו ובכליאתו במוסד ל"ילדים בסיכון" , משם לא יצא במשך 11 חודש לאף ביקור בביתו. והפשע הנורא מכל הוא ההתעללות בילד על-ידי עובדי המוסד.

הפרשה החלה במאבקה של האם נגד הממונה על החינוך בעיר. היא העזה להתלונן נגדו בפני מנהל המחוז של משרד החינוך, במשטרה ואצל מבקרת המדינה, ומאוחר יותר אף הוציאה את הפרשה לעיתונות. הממונה יצא למסע נקמה בה ובילד. בשלב ראשון ניסה להעביר את הילד, שאובחן כמחונן, לחינוך המיוחד, ובהמשך הצליח, בעזרת פקידות הסעד, להוציא את הילד מרשות אמו ולהעבירו, בספטמבר 96', למוסד חירום ל"ילדים בסיכון".

מלכה הפסידה 11 קילו ממשקלה בשל התרוששותה מתשלום סכומי כסף נכבדים לעורכי-דין וחרדותיה למצבו של בנה בן ה-13. הילד סובל, לדבריה, מהתעללויות עובדי המוסד (שאת נחת זרועם מראים כנראה גם לילדים אחרים), מרמת תזונה דלה ותנאי לימוד ולינה ירודים. סיפורם של הילד ואמו נשמע גרוע כמו סיפור של דיקנס. להוכחת מענותיה המזעזעות מחזיקה מלכה הקלטה שעשתה בעת אחד מביקוריה במקום, בה נשמע הילד זועק לעזרה בעת שראשו מוטח בקיר על-ידי מדריך במוסד לענייני העובדים הסוציאליים. היא מציגה צילומים שבהם נראות צלקות על זרועות הילד. מכתבי התלונה של מלכה למשטרה נענו במענה לקוני בנוסח "החקירה מתבצעת ונמשכת כדבעי".

בשבוע שעבר, לאחר שהילד התלונן על כך שהסדין שבו הוא מתכסה אינו מחמם וקר לו, תבעה האם מהנהלת המוסד לספק לבנה שמיכה. לדברי הילדים הוא קיבל בסופו של דבר שמיכה ומאוחר יותר הוכה והוטבל במים קרים, כדי להענישו. הוא הוזהר לבל יספר על כך. כאשר פנינו לחוקרת הנוער הארצית במשטרה היא הסבירה שביררה את תלונת האם אצל פקידת הסעד הארצית ושמעה ממנה, כי ה"שופט החליט להרחיק את הילד מאמו". כלומר, האמא בעייתית...

אז מה נוכל ללמוד מהסיפור הזה בשבוע זכויות האזרח? שהאגודה לזכויות האזרח לא מטפלת בילדים, שהארגונים למען הילד לא מתערבים בהחלטות העובדים הסוציאליים, שהמשטרה והשופטים מקפידים לסמוך ולהסתמך על חוות הדעת של העובדים הסוציאליים. בקיצור, כולם יכולים להיות רגועים. הארגונים, המוסדות ורשויות השלטון מכסים היטב זה על זה, ואנחנו, האזרחים הקטנים, נרחץ בניקיון כפינו, כי אנחנו לא יודעים. ומלכה? גם היא יכולה להיות רגועה, שהרי בית המשפט קבע, שטובת בנה מחייבת את שהייתו במוסד.